פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.4.95 בע"א 1511/92 שניתן על ידי כבוד השופטות: ה' שטיין, ד' ברלינר, ע' ארבל

בשם המבקשים:       עו"ד י' גרנות

בשם המשיבה:          עו"ד מ' קמר

פסק דין

[519]

השופטת ד' ביניש:

1.      בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו התקבל ברוב דעות של השופטות שטיין וברלינר ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה.

בפסק הדין נקבע, כי חוזה לפיו הוחכר למערערים שטח קרקע בכפר שמריהו לתקופה של 999 שנים עם אופציה לחידוש ל999- שנים נוספות, לא העביר להם את זכויות הבניה בחלקה.

דעת המיעוט של השופטת ארבל היתה, כי יש להשאיר על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום (השופט גלין), לפיו רכשו המערערים ביחד עם "החכירה לדורות" גם את זכויות הבניה באותה חלקה על פי חלוקה יחסית לגודל השטח שבחזקתם, וכי עליהם לקיים הליך לפרוק השיתוף בזכויות הבניה נשוא המחלוקת עם המשיבה, שהיא הבעלים הרשום של החלקה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, החלטנו, בהסכמת הצדדים, לדון בבקשה כבערעור עצמו.

[520]

העובדות

2.      המשיבה (להלן: "מייזלס") הינה הבעלים הרשום של חלקה 72 בגוש 6665 בכפר שמריהו. שטח החלקה כולה 7179 מ"ר והיא מחולקת לחלק מזרחי ומערבי.

המחצית המזרחית של החלקה, כ3.5-, דונם הוחכרה עוד ב1972- על ידי אביה של מייזלס בחכירה לדורות. בשנת 1976 רכשו המערערים (להלן: "לוסטיג") את זכויות החכירה של הרוכש המקורי והפכו להיות החוכרים לדורות של החלק המזרחי. חלק זה של החלקה אינו מהווה נושא למחלוקת.

ביום 23.7.80 נחתם חוזה בין אביה של מייזלס לבין לוסטיג, ולפיו הוחכר ללוסטיג שטח של 2 דונם בקירוב מתוך 3.5 דונם, שהם סך כל החלק המערבי של החלקה.

על פי החוזה (אשר פרטיו ידונו להלן) רכשו המערערים זכות חכירה ל999- שנים עם אופציה ל999- שנים נוספות. בידי מייזלס נותרה חלקה של דונם וחצי שעליו בנוי ביתה בשטח של 111 מ"ר.

החלקה אינה ניתנת לחלוקה בעין, על פי תכנית המתאר בת התוקף החלה במקום. בהתאם לאותה תכנית מותר לבנות על החלק המערבי בשלמות שני בתים ששטחם לא יעלה על 300 מ"ר בסך הכל.

3.      לימים טען לוסטיג שזכויות הבניה בחלק המערבי שייכות לו בלבד, והוא הגיש בקשה בהתאם לכך לועדה המקומית לתכנון ובניה. בקשתו נדחתה על ידי הועדה המקומית, אשר גרסה כי הזכות לבנות בחלקה מצוייה בידי מייזלס בלבד.

עקב עמדתה של הועדה המקומית פנה לוסטיג לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 394/80) בבקשה כי יצהיר כי הזכות לבניה הנוספת בחלק המערבי נתונה לו. השופט אלוני, אשר דן בתיק, דחה את הבקשה להצהיר כאמור.

עם זאת קבע, כי הזכות לבניה נוספת ניתנה לחלקה בשלמותה ושייכת לשני הצדדים במשותף. לפיכך, דחה את הבקשה להצהיר כי הזכות נתונה ללוסטיג בלבד. על פסק הדין לא הוגש ערעור.

4.      עשר שנים מאוחר יותר פנו בני הזוג לוסטיג לבית משפט השלום בהרצליה בתובענה לפירוק השיתוף בזכויות הבניה בהתאם ליחסיות של חלוקת השטח בחלק המערבי (ת"א 288/90). שופט השלום דן בפסק דינו בטענת מייזלס כי אין כל שיתוף בינה לבין לוסטיג בזכויות הבניה, הואיל ופסק דינו של השופט אלוני, בו זכתה, לא הקים בפניה מחסום לטיעון בנושא זה.

שופטים: ש' לויןט' שטרסברג-כהן | ד' ביניש |

צדדים: שמחה לוסטיג | נעמי לוסטיג | נעמי מייזלס

באי כוח: עו"ד י' גרנות | עו"ד מ' קמר

מסמכים מקושרים: עא 1511/92 | עא 1736/91 | עא 191/85 | עא 331/67 | עא 355/76 | עא 19/81 | עא 154/80 | בגצ 353/82

Version: 2.1.0

תנאי שימוש באתר |  צור קשר

משרותי "דינים ועוד" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ www.hashavim.co.il