בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"צ 669/85
בג"צ 24/86
בג"צ 131/86
בפני: כבוד הנשיא מ. שמגר
כבוד המשנה לנשיא מ. בן-פורת
כבוד השופט מ. אלון
כבוד השופט א. ברק
כבוד השופט ד. לוין
העותר: הרב מאיר כהנא, חבר-כנסת
נגד
המשיבים: 1. שלמה הלל, יו"ר הכנסת
2. אליעזר שוסטק, סגן יו"ר הכנסת
3. אהרן נחמיאס, סגן יו"ר הכנסת
4. מאיר כהן אבידוב, סגן יו"ר הכנסת
5. חייקה גרוסמן, סגן יו"ר הכנסת
6. דב בן-מאיר, סגן יו"ר הכנסת
התנגדות לצו-על-תנאי
תאריך הישיבה: ט' אייר התשמ"ו (18.5.86)
בשם העותר: עו"ד מאיר שכטר; עו"ד אברהם בארי
בשם המשיבים: עו"ד ראנטו יאראק
פסק דין
[397]
הנשיא:
1. העתירות שבפנינו אשר הוגשו על ידי חבר הכנסת מאיר כהנא מופנות נגד יושב ראש הכנסת וסגניו וענינן החלטתו של היושב ראש והסגנים שלא להניח על שולחן הכנסת הצעות חוק מסויימות שהוגשו על ידי העותר.
המדובר במספר הצעות: הצעת חוק ההבדלה בישראל והצעת חוק השררה בישראל לא אושרו להנחה על שולחן הכנסת לפי החלטת היושב ראש והסגנים מיום 25.11.85; ההחלטה שלא לאשר הנחתן על שולחן הכנסת של שתי הצעות נוספות והן הצעת חוק לאיסור הטפה להמרת דת והצעת חוק לאיסור מפגשי נוער יהודי ולא יהודי ניתנה ביום 13.1.86; הצעה חמישית קרויה הצעת חוק הגנת אדמות ארץ ישראל והיא לא אושרה, כאמור, ביום 2.12.85.
טענת העותר היא כי אי-האישור הוא נטול יסוד בדין.
2. היושב ראש והסגנים הסתמכו בהחלטתם על האמור בסעיף 134(ג) לתקנון הכנסת הקובע לאמור:
"יושב ראש הכנסת והסגנים לא יאשרו הצעת חוק שהיא, לדעתם, גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי".
הנוסח המובא לעיל הוא תולדה של תקון כפי שפורסם בילקוט פרסומים 3271, התשמ"ו, עמ' 772. כפי שהוסבר על ידי בא-כוחה המלומד של המדינה, היה התיקון פועל יוצא של דברי בית [398] משפט זה בבג"צ 742/84 כהנא נ. יושב-ראש הכנסת, פד"י ל"ט(4), 85, אשר לפיהם:
"ברצוננו לחזור ולהדגיש כי גישה זו שלנו מבוססת על הסדריו הקיימים של תקנון הכנסת... למותר לציין, כי הכנסת רשאית לשנות הסדר זה ובכך להצר או להרחיב את כוחו של חבר כנסת היחיד להניע את גלגלי החקיקה של הכנסת".
(שם, עמ' 94 ד'-ה')
תגובת העותר לטענה זו היא כי הוראה תקפה הבאה להגביל את זכויותיו של חבר הכנסת בכל הנוגע להגשת הצעות חוק חייבת להיות מעוגנת בחוק או, אם וכאשר תהיה כזאת, בחוקת המדינה ואין לנסות ולהשתיתה על הוראותיו של התקנון בלבד.
3. לא ראיתי מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהם של המשיבים.
תקנון הכנסת הוא, מבחינת נוסחו, יציר כפיה של מליאת הכנסת, ומהותו המשפטית עולה מהוראותיו של חוק יסוד: הכנסת. סעיף 19 לחוק היסוד קובע כי הכנסת תקבע סדרי עבודתה ובמידה שסדרי העבודה לא נקבעו בחוק תקבעם הכנסת בתקנון. עוד נאמר שם כי כל עוד לא נקבעו סדרי העבודה בחוק או בתקנון תנהג הכנסת לפי הנוהג והנוהל המקובלים בה. שלושת המקורות המשפטיים החלופיים מהם עולים ההסדרים בדבר סדרי העבודה הם, איפא, החוק, התקנון והנוהג והנוהל.
על היחס בין שלושת המקורות המשפטיים בהם סווגו ההוראות בדבר סדרי עבודת הכנסת עמד דר' א. לחובסקי (על סדרי העבודה של הכנסת, מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל ירושלים, מגנס, תשכ"ד 380, 385), בכתבו:
"מניתוח הוראות שונות של סדרי העבודה קשה יהיה להגיע למסקנה מגובשת וסופית באשר לעקרון על פיו סווגו הוראות סדרי העבודה של הכנסת לאחד משלושת המקורות המשפטיים הנזכרים לעיל. על כן נראה לנו, שהכנסת אינה מייחסת חשיבות רבה לא לשאלת המקור המשפטי של הוראה מסויימת של סדרי העבודה או לשאלה באם מקורה ההיררכי הוא גבוה או נמוך יותר. ולשאלות אלו אין חשיבות רבה אף בתחום המשפט הקונסטיטוציוני".
שופטים: מ. שמגרמ. בן-פורת | מ. אלון | א. ברק | ד. לוין |
צדדים: הרב מאיר כהנא | חבר-כנסת | שלמה הלל | יו"ר הכנסת | אליעזר שוסטק | סגן יו"ר הכנסת | אהרן נחמיאס | סגן יו"ר הכנסת | מאיר כהן אבידוב | סגן יו"ר הכנסת | חייקה גרוסמן | סגן יו"ר הכנסת | דב בן-מאיר | סגן יו"ר הכנסת
באי כוח: עו"ד מאיר שכטר; עו"ד אברהם בארי | עו"ד ראנטו יאראק
מסמכים מקושרים: בגצ 65/51 | עב 1/65 | בגצ 188/63 | בגצ 98/69 | בגצ 83/70 | בגצ 652/81 | בגצ 141/82 | בגצ 663/78 | בגצ 753/80 | בגצ 260/81 | בגצ 320/80 | בגצ 152/82 | עא 292/71 | בגצ 306/81 | בשגצ 106/84 | בגצ 73/85 | בגצ 325/85 | בגצ 742/84